מצרים לאן – נקודת המבט הכלכלית- גלובס 5/12/2011

הבחירות החופשיות הראשונות לפרלמנט במצרים משמעותן תחילתו של עידן חדש בחברה המצרית, אולם הן נושאות בחובן אי וודאות כלכלית גדולה מאוד. עדיין אין לדעת לאן פניה של מצרים (גם היא עצמה לא יודעת), אופי המפלגות לא ידוע, מעמד הצבא לא ידוע, ומבנה השלטון העתידי עדיין לא נקבע. על כן איש אינו יודע איך תסתיים המהפכה. בינתיים (שלב ראשון) זכתה מפלגת האחים המוסלמים בכ-40% והמפלגות האסלאמיות במעל 60%. מה שכן ידוע הוא שתהליך של דמוקרטיזציה לוקח הרבה מאוד שנים, ובשלב הראשון הכלכלה צפויה דווקא להתדרדר. זהו כנראה מחיר הדמוקרטיה. השאלה הגדולה הרלוונטית לפי הניסיון בעבר היא (ישראל הייתה יוצאת דופן) האם מדינות שבהם התוצר לנפש נמוך מ-10,000 $ (במצרים כ-6,200 $) בכלל יכולות להרשות לעצמם לעבור מדיקטטורה למשטר דמוקרטי.

בנוסף למצרים, יש במזרח התיכון עוד שתי מדינות אסלאמיות גדולות: טורקיה ואיראן, מוסלמיות אך לא ערביות (שתיהן היו אימפריות ענקיות בעולם הישן). איראן החליפה שלטון מונרכי חילוני בשלטון דתי אוטוקרטי. מנגד, טורקיה היא המדינה המוסלמית היחידה במזרח התיכון שהפכה לדמוקרטיה, עוד בשנת 1945, אבל גם אצלה היו מעיין 4 הפיכות צבאיות, בהן הצבא השתלט וקבע מנגנון אחר (1960, 1971, 1980, 1997).

הסיכויים לכך שתהליך הדמוקרטיזציה במצרים יגרום לה להתייעל ויוציא אותה ממצוקותיה הכלכליות בשנים הקרובות הינם קלושים ביותר. מירב הסיכויים שמצבה הכלכלי הגרוע של מצרים דווקא יתדרדר. סין הטוטליטרית, לדוגמה, יעילה כלכלית פי 2 ויותר מהודו הדמוקרטית. ההיסטוריה כבר הראתה מצב בו התדרדרות כלכלית העלתה לשלטון, בצורה דמוקרטית, דיקטטור שהביא למלחמת עולם ולהרס עצמי. כיוון שהחשש הגדול הוא מהמשך התדרדרות כלכלית במצרים, אין לשלול התחזקות של הגוש האסלמי ועלייה של מפלגת האחים המוסלמים לשלטון. על פי הערכות ראשוניות זכו האחים המוסלמים בכ-40% מהקולות בשלב הראשון של הבחירות, ולכן עליית האחים המוסלמים לשלטון אינו תיאורטי. תהליך כזה יכול להביא לסיום התהליך הדמוקרטי שם, כמו שקרה באיראן, ולצערי הוא אינו משולל הגיון.

מאפייני כלכלת מצרים היום

הכלכלה המצרית נמצאת בבעיה מתמשכת כבר עשרות בשנים. זוהי מדינה עם 83 מיליון נפש, שאוכלוסייתה גדלה בשיעור של כמעט 2% לשנה, ומכפילה את עצמה כל 35 שנים. האוכלוסייה שם צעירה (רק 5% מעל גיל 65) ושיעור האבטלה עומד היום על כ-12%. כ-30% מהאוכלוסייה הם אנאלפביתים; כמעט 60% חיים בכפרים; וכ-32% מכוח העבודה מועסק בחקלאות. לכ-90% מהנשים כורתים את הדגדגן למרות החוק האוסר על כך.

כלכלת מצרים אכן עברה רפורמה חשובה משנת 1991 וצמחה מאז בקצב ממוצע של 2.5% לשנה לנפש, קצב הגבוה במעט מקצב הצמיחה של ישראל, ארה”ב ואירופה. הפער הכלכלי בין מצרים לבין העולם המערבי אכן הצטמצם במקצת, אבל הוא עדיין עצום ובלתי ניתן לגישור בעשורים הקרובים. התוצר לנפש במצרים במונחי כוח קנייה הוא כ-6,200 $ לשנה בלבד, בעוד שבישראל הוא כ- 30,000 $. כלומר, רמת החיים בישראל גבוהה פי 5 מאשר במצרים, ובארה”ב היא יותר מפי 7.

בהשוואה לאיראן וטורקיה, כל השלוש צמחו ב-20 השנים האחרונות בקצב דומה של 2.5% לשנה בתוצר לנפש, אולם התוצר לנפש במונחי כוח קניה מגיע באיראן לכ-11,000$
(גבוה ביותר מ-75% בהשוואה למצרים) ובטורקיה – ל-15,000$ (גבוה בכ-140%). בטורקיה ואיראן קצב הריבוי טבעי כחצי מאשר במצרים ( 1.1% לעומת כמעט 2%).

עוצמת הבעיה של מצרים מתחדדת כאשר משווים אותה לקצב הצמיחה המהיר של המזרח. בעשרים השנים האחרונות למשל צמחה סין בשיעור שנתי ממוצע של 10% לנפש,
וכיום התוצר לנפש בסין, במונחי כוח קנייה, גבוה בכ-25% מזה של מצרים ועומד על 7,600 $. זאת כאשר בשנת 1990 התוצר הסיני לנפש היה רק שליש מהתוצר לנפש של מצרים;
הודו עדיין במצב כלכלי גרוע ממצרים, עם תוצר לנפש במונחי כוח קניה של 3,500 $ בלבד, אבל קצב הצמיחה לנפש שלה ב-20 השנים האחרונות עמד על כפול מהמצרי, כ-5%.

נראה, שההתקדמות האיטית ברמת החיים וחוסר התקווה לעתיד טוב יותר, הם שהביאו להפיכה בפברואר 2011. עם זאת, האנרכיה השוררת עתה במצרים עלולה לדכא אפילו את
הצמיחה האיטית שהייתה שם בזמן שלטון מובארק, ולהפוך אותה לאחת הכלכלות היותר בעייתיות והנחשלות בעולם. השנה צפויה שם צמיחה של 0%, שמשמעותה ירידה של כ-2%
בתוצר לנפש, והמצב הכלכלי לשנה הבאה מותנה ביציבות הפוליטית, מצב שאינו נראה עתה טוב. מצרים אינה אירופה, אין לה מהיכן לרדת ברמת החיים – היא “נוגעת” בתחתית.

המצב בו האחים המוסלמים קיבלו בבחירות חופשיות 40% מהקולות מצביע יותר מכל על ניתוב המוצא מהתסכול, לכיוון הדת. האם מפלגת האחים המוסלמים תוכל לפתור את הבעיה הכלכלית, לפי ניסיון העבר לא ! אם מפלגה זו תעלה לשלטון היא כנראה לא תאמץ לעצמה את הפילוסופיה והשיטה הכלכלית של העולם המערבי. בלתי הגיוני להניח שכל שיטה אחרת תצליח לשפר את רמת החיים במצרים. אפילו סין הקומוניסטית אימצה את השיטה הכלכלית המערבית והיא מצויה בקונפליקט פנימי קשה בין הכלכלה המערבית למשטר קומוניסטי ללא זכויות אדם המקובלות במערב.

השוואה בין ישראל ומצרים – שנת 2010

נראה, שאם בכל זאת תצליח מצרים להיות דמוקרטית, הכלכלה שלה תיטה למערב, בדומה לטורקיה (שאפילו חברה בנאט”ו). המניע לכך הינו “שלשלאות” הדולרים של הסיוע
מארה”ב (2 מיליארדי $). בנוסף, הצבא המצרי מצויד כיום בנשק אמריקאי והוא צבא המושפע מהמערב ומארה”ב. החלק החשוב ביותר של תהליך השלום עם ישראל הוא מעבר
מצרים מגרורה של ברית המועצות למדינה השייכת לגוש המערבי (אמריקאי). אבל כדי שתהליך זה יתרחש, היא חייבת להערכתי לקבל סיוע מסיבי נוסף מהמערב בהיקף מינימאלי
של עוד 2 מיליארד $ לשנה (סה”כ כ-4 מיליארד $ לשנה).

הצבא המצרי

ההוצאה הביטחונית המצרית עומדת כיום על כ-15 מיליארד $ במונחי כוח קניה, והיא דומה בסדר גודל להוצאה הביטחונית הישראלית. ההוצאה הביטחונית המצרית יחסית לתוצר מהווה רק כ-3.2%, כמחצית מההוצאה הביטחונית היחסית הישראלית. אצלנו נטל הביטחון מהתוצר כפול אמנם, אך רמת החיים האזרחית שלנו (בניכוי הביטחון) עדיין גבוהה כמעט פי 5 מאשר במצרים.

לפי פרסומים זרים, ומבלי לערוך השוואה לישראל, לצבא המצרי כ-370 אלף חיילים בסדיר וקבע, ועוד חצי מיליון חיילים במילואים. עמוד השדרה של הציוד הצבאי המצרי כיום הוא ציוד אמריקאי: 150 מטוסי F-16 (ועוד 30 פנטומים ישנים), כ- 1,200 טנקי A1M1 אמריקאים (דומים למרכבה II), וכ-1,700 טנקים ישנים מסוג 60 Mאמריקאים (יש להם גם כ-1,000 טנקים סובייטים ישנים מאוד).

כאשר שיעור האבטלה גבוה מאוד וכמות הצעירים במדינה כה גדולה, הפתרון של שירות צבאי רחב אינו נראה כה יקר יחסית לאלטרנטיבת האבטלה. בפועל, הצבא הוא השולט במדינה במשך יותר מ-60 שנה, והוא נחשב “צבא העם” (מאז הפיכת הקצינים בשנת 1953). לכן, גודלו של הצבא חשוב גם (אם לא בעיקר) לצרכי פנים. בכל ה 60 השנים האחרונות הצבא מעורב בכלכלת המדינה באופן אינטנסיבי ביותר. הצבא הוא באמת השולט במדינה, עכשיו זה נעשה במסגרת: The Supreme Consul of the Armed Forces””.

הסבירות שמצרים תיזום, עכשיו, פעולות התקפיות נגד ישראל נראית, מנקודת מבט כלכלית טהורה, זניחה לחלוטין, כיוון שהמשמעות הכלכלית, מעבר לעלות הכלכלית הישירה ולסיכון, היא הפסד סיוע של 2 מיליארד דולר מארה”ב, ששוויו במונחי שער חליפין רשמי, כ- 10% מהתוצר. כמו כן צפויים לה וקשיים בתחזוקת הציוד האמריקאי (ההנחה היא שפעולה התקפית נגד ישראל תהיה בניגוד מוחלט לרצונה של ארה”ב).

אולם אם האחים המוסלמים יעלו לשלטון, ומצרים תהפוך למדינה דתית כדוגמת איראן, זו עלולה להיות מציאות שונה לחלוטין. לכן, מוקדם מדי ומסוכן מדי להשתמש במושג “אביב עמי ערב” לתיאור המצב במצרים. רק ביולי הבא צפוי להסתיים תהליך הבחירות לשני בתי המחוקקים, לכתיבת החוקה החדשה ולבחירת הנשיא. כפי שזה נראה עכשיו, הכלכלה המצרית תתקשה לצמוח בתקופת דמדומים זו.

ולסיום, נשיא ארה”ב, ג’ימי קרטר, עזר לדחוף החוצה בשנת 1979, בשם הדמוקרטיה וזכויות האדם, את השאח של איראן (מונרך חילוני), לטובת אייטולה חומני (דיקטטור דתי). הוא וכל עוזריו לא חלמו שהתוצאה של המאבק ל”זכויות האדם”, תקים את איראן של היום. האם העידוד של הנשיא
ברק אובמה בשנת 2011 לסילוקו של מובארק יניב תוצאה דומה לסילוקו של השאח האירני ? להערכתי, אם ארה”ב הייתה היום “בשיא תפארתה”, היא הייתה משקיעה כלכלית
במצרים כדי למנוע זאת. איך אמרו האמריקאים על הסיבה האמיתית להפסד בבחירות בארה”ב: “It is the Economy, Stupid”