מהפכה- כן מהפכה כלכלית- לא- גלובס 30/1/2011

הצבא, שנראה שהוא צבא העם, יכול “לספק את הסחורה”. עובדה, מובארק נאלץ למנות כסגן את עומר סולימאן, שהיה מראשי הצבא; ואת הרמטכ”ל עד לפני יומיים, סאמי ענאן,
לתפקיד שר ההגנה החדש. הטנקים והזחל”מים פרוסים ברחובות, אבל הם נראים יותר כחלק מהפגנות ההמונים מאשר כחלק מכוחות השיטור שאמורים לפעול נגדם.

ספק אם נראה שינוי כלכלי

בהיבט הכלכלי, אני לא צופה שינויים מהותיים במצרים וגם לא כאלה שתהיה להם השפעה על הכלכלה העולמית.

זאת, גם בהתחשב במעמד ההיסטורי, גודל האוכלוסייה, הצבא והכלכלה וכן בחשיבות האסטרטגית של תעלת סואץ. החשש מסגירת התעלה אינו סביר. זהו אינטרס מצרי עליון לשמור
אותה פתוחה לכלי שיט. לכן, זרימת הנפט והסחורות צפויה להימשך כסדרה. תעלת סואץ תורמת למצרים באופן ישיר הכנסות של 5 מיליארד דולרים לשנה מדמי מעבר. כלכלת מצרים
לא יכולה להמשיך ברמה הנוכחית ללא התעלה.

נראה שגם מעמדה של ארה”ב במצרים יישאר יציב. ארה”ב נותנת סיוע צבאי ומענקים בהיקף של 2 מיליארד דולר לשנה. ההוצאה לביטחון מהווה כ-3.5% מהתוצר המצרי במונחי כוח
קניה (בישראל זה כ-6.5%). בלתי סביר לראות את מצרים מוותרת על סיוע זה בעתיד הקרוב.

במונחי כוח קניה, ההוצאה האבסולוטית לביטחון דומה לזו של ישראל. כל הציוד הצבאי המרכזי, כמו מטוסים וטנקים, הוא מתוצרת ארה”ב. נראה, שיש לצבא תלות מלאה בארה”ב וקשה לראות סיבה הגיונית שבמצרים, בה לא שולטת האידיאולוגיה הדתית של האייטולות, יוותרו על הסיוע הזה.

לכן ספק אם נראה שינוי מהותי בתפקוד של מצרים תחת נשיא חדש.

השפעה מהותית על ישראל

החשש האמיתי לדעתי הוא מהתפשטות ההפגנות לסעודיה. למקרה שכזה כן צפויה להיות השפעה שלילית דרמטית על הכלכלה העולמית, דרך מחירי הנפט והכמויות שתפיק סעודיה. הסבירות לכך עתה אולי אינה נראית גדולה, אולם יש לקחת בחשבון שזה עלול לקרות.

מבחינת ההשפעה של האירועים על כלכלת ישראל, עתיד שיתוף הפעולה האסטרטגי בין המדינות תלוי מאוד בזהות הנשיא החדש. לזו תהיה, כנראה, גם השפעה מכרעת על עתיד
רצועת עזה והנושא הפלסטיני. לכן מבחינת ישראל, יש לאירוע של חילופי שלטון השפעה מהותית, גם אסטרטגית וגם כלכלית, אבל השפעה זו היא עקיפה. מבחינת כלכלת ישראל,
נוצר עתה מרכיב חדש של אי ודאות.

מנגד, ההשפעה הכלכלית הישירה של מצרים הינה שולית ביותר. היקף היצוא הישראלי למצרים זעום. היקף התיירות הישראלית למצרים גם הוא שולי וחסר חשיבות כלכלית.
נכון, מצרים מוכרת היום (2011) לישראל כ-50% מצריכת הגז הטבעי שלה, אולם לאחר תגליות “תמר” ו”לוויתן”, אין לעובדה זו כל חשיבות כלכלית.