חוזרים לאמריקה- גלובס 5/6/2010

הכלכלה האמריקנית הביאה על עצמה, במהלך ארוך שנמשך כמעט 30 שנה, משבר כלכלי קשה המאופיין במכלול גדול של בעיות וכשלים, שהיו ברובם גלויים במשך שנים ולא טופלו כראוי.

התוצר האמריקני נפל ברבעון הרביעי של 2008 בקצב שנתי של כ-5.4%, ובשנת 2009 בעוד 2.5%.
התוצאה ב-2010 קשה ביותר: שיעור אבטלה גבוה מאוד של כ-10%, גירעון חריג בתקציב המדינה של כ-9% תוצר, וחוב לאומי שצפוי להגיע לכ-100 אחוזי תוצר. גם במאזן התשלומים המצב לא מזהיר, והגירעון עומד על כ-500 מיליארד דולר, כ-3.5% תוצר. בנוסף, שוק ההון האמריקני נכנס למשבר חריף, כאשר מדד ה-S&P500 לדוגמה נמוך עדיין בלמעלה מ-40% מרמתו בסוף 2007. מחירי הבתים נפלו ביותר מ-20%, וכ-10% מהמשכנתאות אינן מוחזרות.

נוסף על אלה, מחירי הנפט כיום בין 70 ל-85 דולר לחבית, לעומת כ-20 דולר לחבית בסוף המאה ה-20. כיוון שארה”ב מייבאת מעל שני שלישים מכלל צריכת הנפט שלה, עלות הייבוא עומדת כיום על כ-300 מיליארד דולר בשנה, ומהווה גורם מפתח בגירעון במאזן התשלומים שלה.

מלבד הבעיות הכלכליות, ארה”ב מסובכת במלחמה מתמשכת בעיראק ובאפגניסטן, לסאגה עם קוריאה הצפונית לא מסתמן סוף, והמשבר עם איראן נמצא רק בשלבים הראשונים.
גם בתחום הביטחון נדרשות החלטות קשות, ובינתיים עלות ההוצאה הביטחונית הינה כ-700 מיליארד דולר – כ-4.7% תוצר.

המצב לא קריטי

בסך הכול, מצב כה מדכא לא היה מאז מלחמת העולם השנייה. וזו הרי אותה ארה”ב שהייתה רק בתחילת המאה ה-21 מעצמת-העל היחידה, שכולם סגדו לה.

לנו ברור, עם זאת, שהמצב הנוכחי אינו קריטי.

אירופה איבדה את מעמדה המוביל בתהליך אבולוציוני זה עוד במלחמת העולם השנייה. מאז, ארה”ב היא נושאת לפיד ההתפתחות המדעית והטכנולוגית, ומרבית ההישגים בתחומים
אלה מרוכזים בה. לא סין ולא הודו מאיימות על ארה”ב. הן לא ממציאות דבר, אלא מעתיקות ומשכפלות את הטכנולוגיות, כמו שעושים הגנים בתאים.

לסין יש עוד 40 שנה בקירוב עד שתגיע לתוצר האמריקני, וגם אז רמת החיים האמריקנית (תוצר לנפש) צפויה להיות פי 4 מאשר בסין.

כבר עתה, פחות משנה לאחר השקת התוכנית האגרסיבית לעידוד הכלכלה, המגמות במשק האמריקני התהפכו – מנסיגה תלולה לצמיחה בקצב מואץ הגבוה מ-3.5%, ונראה שזה יהיה
קצב הצמיחה בשנים 2010-2011.

הגירעון בתקציב האמריקני, 8.6% תוצר, גדול מאוד, אולם הוא זמני. במלחה”ע השנייה היה הגירעון כ-30% תוצר, ורבים טוענים שזה מה שהוציא את ארה”ב ממיתון 1929.
ההערכות הן, שהגירעון בשנת 2012 יסתכם בכ-5% תוצר בלבד. ארה”ב יכולה להרשות לעצמה גירעון זמני, שמאיץ את הכלכלה ומחזיר את הפירות בקצב מהיר ביותר.

נכון, החוב הלאומי של ארה”ב צפוי להגיע ל-100% תוצר, לעומת 60% בשנת 2000, אך גם זה זמני. כאמור, ארה”ב הייתה במצב הרבה יותר קשה במלה”ע השנייה.
ערב המלחמה עמד החוב הלאומי שלה על כ-42% תוצר, וב-1946, לאחר סיום המלחמה, על 120%. תוך עשר שנים ירד החוב ל-62% תוצר, ומכאן שחוב של 100% תוצר אינו קטסטרופה.

בכל הקשור בגירעון במאזן התשלומים האמריקני, המצב טוב יותר. לאחר גירעון של כ-800 מיליארד דולר בחשבון השוטף של המאזן ב-2006, צפי הגירעון ל-2010 הוא כ-530
מיליארד דולר, כ-3.6% תוצר – נמוך ממצבו בשיא הפריחה האמריקנית בשנת 2000. זהו גירעון סביר במונחים אמריקניים, וצריך לזכור שכ-300 מיליארד דולר מקורם בייבוא נפט,
שאמור להצטמצם על פני זמן. בנוסף, שיעור החיסכון האמריקני עולה בחזרה לשיעור מקובל, כך שהחיסכון המקומי צפוי לממן בעתיד את ההשקעות.

במצב הקיים, עם המשבר באירופה, ברור שהדולר אינו חזק מדי. לדעתי, שער של 1.22 דולר לאירו עדיין גבוה מדי, והדולר יכול להמשיך ולהתחזק. מובן שזה לא האינטרס האמריקני היום, ולכן ריבית 0% מטרתה לשמר את הדולר חלש, להקל על הייצוא האמריקני ולהקשות על הייבוא. אם יפעיל גוש האירו מדיניות ריבית אפקטיבית, ארה”ב לא תוכל להתמיד בדולר חלש, ולהערכתי סופו להתחזק אל מתחת לשער של 1.2 דולר.

העדפה מתקנת לתוצרת אמריקה

להערכתי, ארה”ב כבר עברה את “קו פרשת המים”, עכשיו היא בתהליך צמיחה מואץ.

ב-2012, ערב הבחירות לנשיאות, הצמיחה בארה”ב תתייצב על קצב של כ-3.5%, עם כ-7.5% אבטלה, כ-5% גירעון בתקציב ןכ-2% אינפלציה. נראה, שיחודשו קידוחי הנפט לאורך חופי ארה”ב ומחירי הנפט יירדו. הפיקוח על וול-סטריט לא יפגע בחיות של שוק ההון, אלא ישביחה. מחירי הבתים יתחילו לעלות, וקצב התחלות הבנייה יגדל חזרה ל-1.3 מיליוני בתים בשנה (לעומת כ-600 אלף עתה).

כדי להוריד את שיעור האבטלה עד סוף 2012 לכ-7.5%, יש להגדיל את מספר המועסקים ביותר מ-6.5 מיליון עובדים. אובמה יודע שאין לו אלטרנטיבה – מזה 60 שנה לא נבחר נשיא לקדנציה שנייה אם שיעור האבטלה היה מעל 7.5%.

התעשייה האמריקנית היא היחידה שיכולה לתרום כ-50% מכלל תוספת המועסקים הנדרשת, שכן לא צפוי שינוי דרסטי במספר המועסקים בענפי הבינוי והפיננסים.
להערכתי, התעשייה האמריקנית תהיה חייבת לגדול כבר בשנתיים הקרובות ביותר מ-25%. זהו שינוי דרסטי, אך כדי לצמצם דרסטית את האבטלה נדרשת חזרה של התעשייה האמריקנית למצבה בשנת 2000, שמאז נפלטו ממנה מעל 5 מיליון מועסקים.

לארה”ב אמצעים לגרום להעדפה של תוצרת אמריקנית. אחדים מוסכמים, כמו עידוד השקעות כדי להגדיל את פריון העבודה ולהתחרות בייבוא מהמזרח. אחרים, לא בהכרח היו מתקבלים כלגיטימיים אילו הופעלו על ידי מדינות קטנות (“העדפה מתקנת”).

ובזווית צינית: יש לזכור שכל 1% אינפלציה אמריקנית מוחק ב-1% את החוב שהאמריקנים חייבים לעולם, מאחר שהם לווים בדולרים. אין גם חשש משמיטת חובות: האמריקנים תמיד יוכלו להחזיר את כל חובותיהם (שהם כמובן בדולרים) – הם פשוט מדפיסים אותם.