ארהב בדרך למעלה, ישראל בדרך למטה- גלובס 8/2/2011

מצב האומה האמריקנית הוא אולי עגום, אך על פי המסורת שלהם הם יעשו הכול כדי להצליח ובסופו של דבר גם יצליחו בגדול * מנגד, ישראל אמנם נמצאת במצב טוב מאוד, אבל אנחנו מעדיפים להביט במראה האחורית, וצועדים בבטחה להאטה / ד”ר יעקב שיינין

אחת לשנה נושא נשיא ארה”ב נאום מרכזי בפני שני בתי הנבחרים של ארה”ב על מצב האומה האמריקנית (The State of the Union Address), וכך קרה גם בחודש שעבר, כשהנשיא ברק אובמה הציג את חזונו הכלכלי-חברתי לאומה האמריקנית. לדעתי, יש בנאום הזה קטעים מרכזיים שרלוונטיים מאוד עבורנו. אני ממליץ לראש הממשלה שלנו לאמץ את העיקרון של מנהיג שמציג חזון לשתי המפלגות יחד.בנאומו “לנצח את העתיד” (To win the future””) קורא אובמה לעזוב את המחלוקות הבין-מפלגתיות ולהתאחד סביב מטרות משותפות: תשתיות, חינוך ופיתוח חדשנות. הוא רואה בהשקעות בתשתית – רכבות מהירות, הרחבת כבישים ושדות תעופה, אינטרנט מהיר, אנרגיה נקיה, חינוך, מו”פ וחדשנות – את צינור החמצן לעתיד.
זהו הגרעין שיביא את מקומות העבודה למובטלים. אובמה טוען, שהממשל צריך לקחת תפקיד אקטיבי בניהול הכלכלה, תוך הקטנת הבירוקרטיה והורדת הגירעון, אך גם אינו יכול להישאר פסיבי בכל הקשור לתכנון העתיד והתוויית הדרך. ניתן להעתיק, כמעט מילה במילה, את העקרונות הללו גם לישראל.

שיעור האבטלה “האמיתי”: 19%

נכון, לנו אין גירעון גדול בתקציב ולהם יש, אולם הגירעון שלהם הוא זמני, והוא צפוי להצטמצם ולהפוך לנורמלי משנת 2013 (כ-4.5% תוצר). נכון, אצלם שיעור האבטלה הוא 9.4%,
ואצלנו רק 6.8%. אבל אצלם, 75% מהאוכלוסייה בגילים 15 עד 64 נמצאים בכוח העבודה, ואצלנו רק כ-66%.

אם מחר בבוקר יקרה נס, וכל ההפרש (יותר מ-420 אלף איש) יגיע ללשכת העבודה (מובן שלא תהיה להם עבודה, כי יש עוד כ-7% מובטלים שמחכים לעבודה, ואין), יעמוד שיעור
האבטלה על כ-19%, וזאת – 9.4% מובטלים בארה”ב, לעומת 19% בישראל – היא ההשוואה הנכונה.

נכון, אמריקה במשבר, ולעומתה אנחנו מרגישים שהצלחנו להימלט ממנו. אולם בל נשכח שבארה”ב התוצר לנפש הוא 47 אלף דולר, ואילו אצלנו הוא רק 29 אלף דולר, נכון לשער
חליפין של 3.6 שקלים לדולר. בשער חליפין של 4.2 שקלים לדולר התוצר לנפש שלנו הוא כ-25 אלף דולר בלבד.

כדאי שנזכור תמיד את סרגל קנה המידה בהשוואות בין ארה”ב לישראל. ארה”ב גדולה פי 40 באוכלוסייה, ופי 70 בתוצר. לכן, גם כאשר תקציב הביטחון שלהם הוא 700 מיליארד דולר, לעומת 12 מיליארד דולר אצלנו, משקל ההוצאה הביטחונית שלנו יחסית לתוצר גדול מאשר אצלם.

אולם הנקודה החשובה ביותר היא שלהערכתי ארה”ב בדרך להתאוששות בשנת 2011, עם קצב צמיחה של כ-3.2%, שמשמעותו גידול של כ-2.5% לנפש. אנו, לעומת זאת, נמצאים להערכתי בדרך להאטה, עם קצב צמיחה דומה (אבל אצלנו מדובר רק ב-1.5% לנפש, כי שיעור הגידול באוכלוסייה אצלנו כפול מאשר אצלם).

נראה שהאמריקנים יצליחו לרדת בשיעור האבטלה הנוכחי לכ-7.5% עד סוף 2012. לשם כך הם עושים הכול, כולל לגרום לדולר להיות, בינתיים, מטבע חלש (ריבית של 0% וההרחבה המוניטרית הגדולה ביותר מעולם). מטבע חלש מעודד יצוא ומדכא יבוא. אנו, מצדנו, עוזרים להם, מעודדים את השקל שיהיה כמה שיותר חזק (עם ריבית של 2.25%), והתוצאה תהיה שנתקשה לייצא לארה”ב, ותגדל הכדאיות לייבא מהם. היום את הקטשופ והמיונז, ומחר אולי גם חלב ומים, כי זה הרבה יותר זול.

להכניס את הגז לפרופורציות

נכון, מצאנו גז טבעי בים, וזה יהיה טוב לכלכלת ישראל, אולם הגז הזה לא יהפוך אותנו לנסיכות ערבית עשירה. בינתיים, כל עתודות הגז שלנו (עם “תמר” ו”לוויתן”) מהוות כ-0.4%
מעתודות הגז של העולם, רק קצת יותר ממשקל התוצר שלנו בעולם.

ואגב, כ-40% מהגז שמצאנו הוא אמריקני (נובל אנרג’י). וכדאי שלא נשכח, שהשווי הכולל של תפוקת הגז השנתית הצפויה אצלנו (לא הרווח) נמוכה מ-1% תוצר, כך שבינתיים הגז
לא צפוי לשנות את כלכלת ישראל.

מצב האומה האמריקנית אולי “על הפנים”, אך הם יעשו הכול כדי להצליח, ונראה לי שיצליחו, ובגדול. הם תמיד עושים הכול בגדול: גם נופלים בגדול, אבל בעיקר קמים בגדול.
ותמיד עם המבט קדימה.

מנגד, מצב האומה הישראלית היום טוב מאוד. הבעיה היא שאנחנו מסתכלים במראה האחורית, ולא דרך השמשה הקדמית. להערכתי, אנחנו צועדים בבטחה להאטה, עם שקל חזק
ונסיגה גדולה בהשקעות יחסית לתוצר.

ישראל היא מדינה מודרנית מפותחת, אולם אין לנו אפילו מספיק מים. אמנם בים התיכון יש כמה מים שרוצים, אבל לא בנינו בזמן ואיננו בונים מספיק מתקני התפלה. אצלנו מעלים את הריבית כדי שמחירי הדירות לא יעלו, במקום להפשיר קרקעות מדינה לבנייה, ולהגדיל בכך את ההיצע, כפי שנדרש. איננו יודעים מתי, ואם בכלל, תהיה רכבת אמיתית, ובוודאי לא רכבת תחתית בת”א, אין לנו אינטרנט מהיר, ובתחום ההשכלה אנו במקום ה-40 במדעים ובהבנת הנקרא.

הבנו שצריך עוד כבישים ומחלפים, אבל יש לנו זמן. התוצאה הכוללת היא ששיעור ההשקעות בענפי המשק (ללא בנייה למגורים) יחסית לתוצר עומד על כ-12% בלבד לעומת 16.5%
באמצע שנות התשעים (בדרום קוריאה, לדוגמה, שיעור ההשקעה ללא בנייה למגורים הוא כ-20% מהתוצר). אנחנו לא בונים כושר ייצור וכושר תחרות מספיק לעתיד, ולכן אנחנו בדרך להאטה, לא להמראה.

ב-2010 טסנו עדיין על אדי הדלק שנותרו במכלים. השאלה היא אם הם יספיקו גם לשנת 2011, או שנתחיל לראות עכשיו את השפעת ההאטה. להערכתי, ההאטה מגיעה.
הצמיחה שהייתה ב-2010 היא בחלקה הגדול פיצוי על הנסיגה בתעשייה בשנת 2009 (כך גם היה עם היצוא).

הפער לא מצטמצם

במהלך 30 השנים האחרונות לא הצטמצם הפער היחסי בתוצר לנפש בין ישראל לארה”ב (ראו תרשים). כלומר, קצב הצמיחה הממוצע לנפש בישראל לא היה גבוה מאשר בארה”ב.
יש תנודתיות, ולעיתים נראה כאילו אנו צומחים לתקופה קצרה מהר יותר, אבל במבט ארוך לאחור, הפער היחסי נשאר כשהיה, הן בהשוואה לשנת 1996 והן בהשוואה לשנת 1981.

לעומת זאת, שונה מאתנו לחלוטין היא אירלנד. רק לפני 25 שנה היה התוצר לנפש שלנו זהה לתוצר לנפש האירי (ראו תרשים). אנו מדינה של היי-טק והם מדינה קטנה שגידלה כבשים. אולם בתוך 20 שנה התוצר לנפש האירי הגיע לכמעט פי שניים מהתוצר לנפש הישראלי. המשבר של 2008 אמנם פגע באירלנד קשה מאוד, אבל עדיין התוצר שלה לנפש גבוה בכ-50% מהתוצר לנפש של ישראל.

כיוון שאין כל סיבה אובייקטיבית לפער העצום בין אירלנד לישראל, ברור לנו שהפוטנציאל שלנו ב-25 השנים האחרונות היה גבוה ב-50% לפחות, מהביצוע. לכן, אין כל סיבה שלא נתחיל לסגור את הפער, וכדי להשיג זאת, כל מה שאנו צריכים הוא לאמץ את התוכנית של ארה”ב עצמה, זאת שהוצגה בחודש שעבר על-ידי אובמה: “לנצח את העתיד”.