האפשרויות הגדולות שלנו-26/4/2012

עשר ההזדמנויות הכלכליות הגדולות שלא כדאי למדינת ישראל להחמיץ.

ישראל חוגגת 64 שנים להקמתה. כבר לא צעירה כל כך, אבל עדיין יפה ומושכת. נכון, לא מושלמת, אך אפשר להביאה להיות כזו. האבות המייסדים נתנו לנו אותה דלת אוכלוסייה, ענייה ורזה, אבל עם פוטנציאל ענק.

ואכן, ישראל, שהחלה מכמעט כלום, היא כיום מעצמה אזורית, דמוקרטית, מפותחת כלכלית, טכנולוגית ומדעית, בעלת עוצמה צבאית גדולה מאוד, עם 8 מיליון איש, ברמת חיים ממוצעת
של כ-30 אלף דולר לנפש – מקום 23 בעולם, ללא חוב חיצוני, עם עודפי מט”ח עצומים, ללא אינפלציה, עם תקציב מדינה סביר, עם חוב לאומי סביר, ועם תוחלת חיים מהגבוהות בעולם.
יש הנוהגים לכנות עובדה מדהימה זו “הנס הישראלי”. איש לא האמין שניתן יהיה להגיע לכך בתקופה כה קצרה.

באחרונה, נכנסנו לקבוצת 34 המדינות המפותחות. במקרו עשינו מה שאף אומה לא עשתה. נכון שגם קיבלנו מקורות כספיים בסכומים שאף אומה לא קיבלה, אבל הצלחנו לנתבם נכון, לקליטת העלייה ולפיתוח הכלכלה. כיום, כל האינדיקטורים המקרו-כלכליים המרכזיים יציבים וטובים, והם שמעניקים את האיתנות הכלכלית הגדולה ביותר, כאומה.

השלום עדיין לא בא לארץ – לא עם הפלסטינים, ולא עם חלק גדול מהעולם המוסלמי. עם זאת, הוויכוחים כבר לא חריפים כבעבר. רוב המפלגות הגדולות הכריזו על קבלת העיקרון של חלוקת הארץ. עתה נותר לקבוע את הגבולות והתנאים להבטחת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

הבעיות שעל הפרק

ההצלחה הכלכלית הגדולה היא ברמת המקרו, אך ברמת המיקרו (המשפחה הבודדת) יש בעיות רבות שחייבים לפתור, ומהר. בין השאר מדובר בשיעור עוני גבוה, אי-שוויון גבוה בחלוקת ההכנסות, השתתפות נמוכה בכוח העבודה, תעסוקה נמוכה ומחסור בתשתיות.

אנו צריכים להבטיח לדורות הבאים אופק טוב יותר. הממוצע חי באופן סביר, אבל רמת החיים של חמשת העשירונים התחתונים נמוכה למדי. הם גדלים במדינה הנמנית עם המדינות המפותחות, וגם הם רוצים ליהנות מכך. הם צריכים לראות שגם להם מתאפשר קצב עלייה מהיר ברמת החיים.

בד בבד, יש לנו בעיה שאיננו נותנים עליה את הדעת מספיק: רק כמחצית מבני 18 משרתים את המדינה, וכ-50% אינם נושאים כלל בנטל – לא בצה”ל ולא בשירות לאומי.
אנחנו צריכים לעשות הכול, כדי שהרוב המכריע יהיה בצד המשרת.

מהו הפתרון?

בקצב הצמיחה הנוכחי, של כ-4% בשנה, כנראה שלא תיפתר בעיית הפערים החברתיים בעתיד הנראה לעין. לכך, נדרשת צמיחה בת קיימא בקצב של 6% לשנה (4.2% לנפש).
זה ניתן לביצוע, אבל אנחנו לא שם. ישראל חייבת לצמוח בקצב מואץ שכזה במשך 10 שנים רצופות, לפחות. שיעור האבטלה אינו נמוך, וזאת כאשר שיעור המעוניינים לעבוד, מהאוכלוסייה הבוגרת, הינו הנמוך מבין המדינות המפותחות.

כאשר קצב הצמיחה יעמוד על 6%, התוצר הממוצע לנפש בעוד 10 שנים יהיה גבוה ב-50% מהתוצר היום. זהו מקור מספיק לצמצום משמעותי של אי-השוויון והעוני.

הצמיחה המואצת חייבת להיות יותר בעשירונים הנמוכים. באמצעות גידול אגרסיבי בהשקעות, ניתן להגדיל משמעותית את התפוקה לעובד הפשוט (השקעות חדשות מגדילות את הפריון),
ואז יעלה משמעותית שכרו. זו הדרך הנכונה ביותר לגידול בכוח העבודה, לצמצום הפערים ולמלחמה בעוני.

היעדים הכלכליים ל-10 השנים הקרובות צריכים להיות פשוטים: הורדת שיעור העוני בכ-50% אל מתחת ל-10%; הורדת מדד אי-השוויון מ-38% אל מתחת ל-30%, וזאת כאשר התוצר הממוצע לנפש יגדל ב-50%. כדי שישראל תעמוד ביעדים אלו, נדרשת תוכנית כלכלית אגרסיבית הכוללת 10 עיקרים:

א. להעמיד את היצע הקרקעות לבנייה למגורים על 50 אלף יחידות דיור לשנה, ב-10 השנים הקרובות. כלומר להוציא לשוק 500 אלף יחידות דיור חדשות ביישובים הקיימים, בהתאם להתפלגות האוכלוסייה. מכירת קרקעות המינהל תהיה, במכרזים, ללא מחירי מינימום. להערכתי, מדיניות זו תוריד בהדרגה את מחירי הדירות בשיעור של כ-30%.

ב. להגיע להיקף התפלת מים של 1.3 מיליארד מ”ק לשנה ב-10 שנים. היקף זה ישלים את כל המחסור במים, תוך שמירה על מחיר סביר של מים לצרכן – 4.5 שקלים בלבד! כאשר עלות התפלה היא כ-2.2 שקלים למ”ק.

ג. להקים מערכת הסעת המונים יעילה, באמצעות השלמת בניית מערך של רכבות חשמליות מהירות, ולהקים רכבת תחתית בעלת 15 ק”מ של מנהרות, בשני הקווים המרכזיים בגוש דן (האדום והירוק). מצב זה יאפשר פיזור אוכלוסייה גדול יותר, חיסכון בדלק, בזיהום ובזמן, וגישה נוחה למקומות עבודה ובילוי.

ד. להשלים את בניית הכבישים והמחלפים, הכוללים, בין השאר, את הארכת כביש חוצה ישראל ובניית כבישי הרוחב. תשתיות כבישים אלו תהוונה חלק מפתרון בעיית התחבורה של ישראל ושיפור הבטיחות בדרכים.

ה. לבצע שינוי מהותי במערכת החינוך, באמצעות מעבר ליום לימודים ארוך (מ-8:00 עד 17:00), חמישה ימי לימודים בשבוע. מערכת הלימודים צריכה להתחיל מגיל 4, ולכלול בנוסף שיעורי עזר, העשרה והזנה.

ו. להפחית את המע”מ על מזון ותרופות ל-8% בלבד. זהו צעד פרוגרסיבי משמעותי, שיקל על השכבות החלשות בצורה ישירה ומיידית (קיים ברוב המדינות המפותחות).

ז. להקטין את הכלכלה השחורה בישראל (הנאמדת ב-25% תוצר) באמצעות חיוב כל תושב למלא אחת לשנה דוח הכנסות פשוט (כמו בארה”ב). לאכוף מילוי דוח זה כבסיס לקבלת הטבות והקלות מהמדינה.

ח. לשלם למשרתים בצבא או בשירות לאומי שכר מינימום של 4,500 שקל לחודש. פיצוי מינימלי זה יאפשר תנאי התחלה סבירים לישראלים שמשרתים. מקור מרכזי לתשלומי השכר למשרתים יהיה הפסקת סבסוד שכר הלימוד להשכלה גבוהה וכל סבסוד אחר הניתן לצעירים.

ט. ליישם את מתווה ועדת ברודט לתקציב הביטחון: התייעלות של 30 מיליארד שקל בתוך 10 שנים, שתוחזר כולה למערכת הביטחון, ועוד גידול שנתי ריאלי של 1.3%. התוצאה בעוד 10 שנים: נטל הביטחון המקומי יירד לכ-3.5% תוצר בלבד, ורמת הביטחון תעלה. נטל הביטחון עתה הוא 5% תוצר.

י. עידוד השקעות באמצעות תמריצים ישירים (מענקים) ועקיפים (הנחה במס). המטרה: להגדיל ההשקעות בענפי המשק בכ-40% – תוספת שנתית של יותר מ-40 מיליארד שקל, מהם כ-5 מיליארד דולר גידול בהשקעות מייבוא. גם בנק ישראל צריך לתרום לעידוד ההשקעות, באמצעות הפחתת הריבית, תוך צמצום הפערים בהשוואה למצב בארה”ב ובגוש האירו.

ולסיכום

גידול מסיבי ברמת השקעות הוא המפתח לצמיחה מואצת. בטווח הקצר, תוספת ההשקעות תגרום לגרעון במאזן התשלומים, ועם הפחתת הריבית, צפויה היחלשות השקל ועלייה ברווחיות היצוא והייצור לשוק המקומי. הגידול ברווחיות יעודד השקעות נוספות, שיביאו להאצת הפעילות במשק לקצב צמיחה של יותר מ-6% במשך תקופה ארוכה.

גידול זה יאפשר גידול מהיר בתעסוקה, הקטנת העוני וצמצום אי-השוויון, תוך שמירה על גירעון סביר בתקציב הממשלה, של 3% תוצר. בדרך זו של הגדלת התוצר, תקטן גם הריכוזיות במשק באופן משמעותי ביותר.