שיינין חוזר: עוד תוכנית למאבק בתאונות הדרכים 10/03/2011

האיש שעמד בראש הוועדה החשובה ביותר שהוקמה בישראל כדי להלחם בתאונות הדרכים, חוזר למשרד התחבורה לצורך תוכנית המשך. הפעם הוא מעוניין להוריד את מספר ההרוגים עוד יותר
שחר הזלקורן

המאבק בתאונות הדרכים: תוכנית לאומית חדשה בדרך. ד”ר יעקב שיינין, ראש הוועדה שקבעה בעבר תוכנית לאומית למאבק בתאונות דרכים, יהיה האיש מאחורי תוכנית רב-שנתית חדשה, המתוכננת ליישום ב-2012. תוכנית זו תפעל להגשמת היעד שהציבה “ועדת שיינין” עוד ב-2005: הורדת מספר ההרוגים בתאונות לפחות מ-300 עד 2015. עם זאת, שיינין, שישמש כיועץ לשר התחבורה, ישראל כץ, אומר היום (ה’) ל-ynet כי המדינה יכולה לקבוע יעדים שאפתניים יותר לשיפור הבטיחות והפחתת מספר ההרוגים בתאונות.  

“אפשר להיות יותר אגרסיביים בקביעת היעדים”, מסביר שיינין. “צריך לזכור שמספר ההרוגים בתאונות ירד מכ-500 באמצע שנות ה-2000, לכ-350 בשנתיים האחרונות, וזאת כאשר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לא הייתה בשיא ‘תפארתה’. הרשות תהיה יותר אפקטיבית (בעתיד), ולכן אפשר לקבוע יעדים נמוכים יותר מאלה שקבענו ב-2005 – אולי אפילו 260 או 270 הרוגים, אם כי זה עדיין מוקדם מכדי לקבוע יעדים מדויקים”.

 (צילום אילוסטרציה: שי וקנין)  

יש לציין כי ב-2009 נרשם מספר ההרוגים הנמוך ביותר בתאונות מאז החל תיעוד שיטתי: 370, לעומת 449 ב-2008. אולם, ב-2010 חלה הרעה, ומספר ההרוגים עלה ל-396. בהתייחסו לנתונים אלה, אמר בשבוע שעבר השר כץ כי “עלייה זה דבר מדאיג, דבר שצריך להיות מטופל… אבל גם צריך לראות את העובדה שעדיין המספר הזה הוא השני בהיסטוריה, מבחינת המספר הנמוך יחסית של ההרוגים”.

מה שאושר, מה שיושם

מסקנות הוועדה שבראשה עמד שיינין הוגשו ב-2005 לשר התחבורה דאז, מאיר שטרית, ולאחר מכן הובאו לאישור הממשלה והכנסת. הוועדה המליצה על שורה ארוכה של שינויים מבניים, ובכלל זאת על הקמתה מחדש של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, כגוף עצמאי שיפקח על פעילות כל הגופים העוסקים בבטיחות. עוד קבעה הוועדה כי יש להגדיל משמעותית את התקציבים שמשקיעה המדינה בבטיחות בדרכים: בשיפור תשתיות, הגברת האכיפה, ושדרוג מערכי הפינוי והטראומה.

  למרות אישורן בממשלה ובכנסת, חלק משמעותי ממסקנות הוועדה לא מומש. כך למשל, הרשות אמנם הוקמה מחדש, אך ללא סמכויות רבות שביקשו חברי הוועדה להקנות לה. גם בכל הנוגע לתקציבים, נתקל חזון הוועדה בקשיים: רק ב-2008 קיבלה הרשות לבטיחות את התקציב המלא שנקבע לה במסגרת התוכנית – 550 מיליון שקל. מאז 2009 קוצץ תקציבה בעשרות אחוזים, וזאת למרות התנגדותם של שרי התחבורה שאול מופז וישראל כץ. 

 “לא גמרנו את העבודה”

בהתייחסו לליקויים ביישום המסקנות, אומר היום שיינין כי “חלק מהן אמנם לא מומש, אבל הכיוון הכללי והדרך שהתווינו התקבלו. להערכתי, כ-50% מהדו”ח מומש בסופו של דבר. נכון, התקציב של הרשות אינו 550 מיליון שקל כמו שרצינו, אבל הוא רחוק מאוד ממה שהיה לפני-כן. בנוסף, בתחום התשתיות למשל, כמעט כל מה שרצינו – בוצע. כמובן שלא גמרנו את העבודה, וכמובן יש עוד בעיות, אבל עצם העובדה שמשרד התחבורה נקרא היום ‘משרד התחבורה והבטיחות בדרכים’ הוא לא עניין בנאלי”.  

לדברי שיינין, התוכנית הרב-שנתית החדשה למאבק בתאונות, צריכה לפעול לחיזוק הרשות לבטיחות – כפי שהמליצה הוועדה בראשותו כבר ב-2005. “צריך מישהו שתהיה לו ראייה כוללת, וזה תפקידה של הרשות. היא לא צריכה להיות צינור להעברת כספים. למשל, במקרה של אגף התנועה – אם נקבע יעד של 450 ניידות, הרשות לא רק מעבירה את הכסף לרכישתן, אלא גם בודקת מה הן עושות, וכמה מפגשי שוטר-אזרח הן מבצעות”.

“חוקי המהירות אינם מיושנים”

אחד המרכיבים העיקריים בתוכנית שגיבשה “ועדת שיינין” היה אכיפה: הוועדה המליצה על תגבור משמעותי של אגף התנועה, וזאת על-מנת להשיג שיפור בבטיחות בטווח הזמן הקצר. הוועדה גם המליצה על הקמת מערך אכיפה אלקטרונית, שיכלול מאות מצלמות שיתעדו נהגים המבצעים עבירות תנועה. המערך עליו המליצה הוועדה, שראשיתו למעשה כבר בסוף שנות ה-90, יהפוך למבצעי בחודשים הקרובים – ויכלול בשלב הראשון כ-60 מצלמות מהירות ורמזור.

בהתייחסו לביקורת הציבורית שמעורר מערך האכיפה החדש, אומר שיינין כי “אי אפשר להתייחס אל זה כמו אל הטלת מס. הרי אם אדם ייסע כחוק, ולא יעבור על חוקי התנועה, הוא לא ייקנס”. שיינין גם אומר כי חוקי המהירות בישראל אינם מיושנים: “הכי מהר שאפשר לנהוג במדינה כמו צרפת זה 130, ואילו אצלנו – 110. זה לא אנכרוניסטי. צריך גם לזכור שבצרפת אין מכוניות ישנות כמו בישראל. כשנגיע לרמת בטיחות של מכוניות כמו שיש בצרפת, (העלאת המהירות) תהיה נושא לגיטימי לדיון”.

 “אני לא עלה תאנה” 

לדברי שיינין, אחד השינויים המהותיים אותו ניסתה הוועדה להטמיע בעבר, הוא ההבנה כי ההשקעה בבטיחות בדרכים כדאית לא רק בגלל שהיא תורמת להצלת חיי אדם, אלא גם בגלל שיש בה “כדאיות כלכלית” – ההשקעה בבטיחות מקטינה את העלות הכלכלית של התאונות, הנאמדת במיליארדי שקלים בשנה. “זו הגישה שהלכנו בה”, אומר שיינין, “וזה מתחיל להיות מוטמע”.

שיינין מציין כי עדיין לא נקבע כיצד תגובש התוכנית הלאומית החדשה למאבק בתאונות – ולכן גם לא נקבע תפקידו המדויק, מעבר להגדרתו כיועץ לשר התחבורה. שיינין גם אומר כי הליקויים שהתגלו ביישום התוכנית הקודמת, אינם מרפים את ידיו ולא גרמו לו להתייאש. “שר התחבורה לא לקח אותי כעלה תאנה”, הוא מסכם.