אפרים צדקה ויעקב שיינין: “אין בסיס תיאורטי להקטנת הריכוזיות” 13/10/2010

אפרים צדקה ויעקב שיינין: “אין בסיס תיאורטי להקטנת הריכוזיות”
כך טוענים הכלכלנים במחקר בנושא, שהוכן בהזמנת אי.די.בי, חברת האחזקות הגדולה במשק. השניים קובעים כי רמת הריכוזיות בישראל אינה משפיעה על התחרותיות במשק, ומציעים לקובעי המדיניות להתמקד בתחומים אחרים: “הריכוזיות אינה בעיה בסדר עדיפות לאומי. רצוי להתמקד בנושאים חיוניים כמו חינוך והשכלה”

תומר זלצר 13.10.10, 06:59 12 תגובות

“הריכוזיות במשק הישראלי אינה חריגה ביחס למקובל בעולם המפותח בהתייחס לגודלה של הכלכלה, ולבטח אינה מהווה בעיה בסדר עדיפות לאומי בזמן שישראל מדורגת במקומות נמוכים בנושאים חיוניים כמו חינוך והשכלה. אין כל בסיס תיאורטי שיצדיק רגולציה שתקטין את הריכוזיות במשק” – זוהי אחת המסקנות המרכזיות של מחקר שהוכן על ידי חברת מודלים כלכליים בנושא הריכוזיות במשק ושהגיע לידי “כלכליסט”. את המחקר הכינו פרופ’ אפרים צדקה, ד”ר יעקב שיינין, ד”ר רחל שיינין וחן הרצוג.

המחקר, שמתפרס על פני 179 עמודים, הוכן בהזמנת חברת האחזקות החזקה במשק, קבוצת אי.די.בי שבבעלות נוחי דנקנר, על רקע הדיון הציבורי הרחב בסוגיה בחודשים האחרונים. “אף שהמימון לעבודה היה מקבוצת אי.די.בי”, צוין בעמוד הראשון של המחקר, “מדובר בעבודה מקצועית חסרת פניות, ואנו מבקשים את הקוראים לשפוט עבודה זו רק לפי הממצאים המוצגים בה. קבוצת אי.די.בי לא התערבה ולא קבעה את שלבי העבודה, לא את בחירת הנושאים – וכמובן לא התערבה בהסקת המסקנות”.

דנקנר שלח אתמול את המחקר לדירקטורים ולמנכ”לים שבקבוצת אי.די.בי, וציין במכתב כי “השיח שהתפתח במשק בחודשים האחרונים סביב נושא ה’ריכוזיות המשקית’ נסב סביב נתוני מחקר בודד שפרסם בנק ישראל, באפריל 2010, שמתבסס על נתונים מלפני יותר מעשור”. עם זאת, גם צדקה ושיינין קובעים כי קיים “מתאם שלילי מובהק” בין רמת הריכוזיות במשק לבין גודלה של הכלכלה בהתבסס על ניתוח נתונים מלפני 12 שנה.

“רמת הריכוזיות בישראל אינה חריגה”

צדקה ושיינין מבחינים בין “ריכוזיות ענפית” לבין “ריכוזיות בעלי שליטה” (“ריכוזיות כללית”), ומציינים כי הדיון הציבורי בנושא אינו מתמקד בניתוח סוגי הריכוזיות השונים, בניסיון להגדיר את רמת הריכוזיות הרצויה ובהבחנה בין מקרים שבהם ריכוזיות גבוהה היא הכרחית לבין מקרים שבהם ריכוזיות גבוהה היא מכשלה.

לדבריהם, ריכוזיות ענפית עוסקת ברמת התחרות במשק. ריכוזיות ענפית גבוהה היא מצב שבו מספר קטן של חברות הפועלות בענף מסוים מרכזות נתח שוק דומיננטי, כך שלא מתקיימת בשוק תחרות משוכללת. לגבי ריכוזיות כללית, מציינים צדקה ושיינין כי “מדובר במושג חדש יחסית, המוגדר בספרות המקצועית רק לבחינת צורת הבעלות השכיחה בחברות הציבוריות – גרעיני שליטה לעומת בעלות מבוזרת. ניסיון לקשור בין רמת הריכוזיות הכללית לבין רמת התחרותיות או לבין פגיעה אפשרית בצרכן הוא אינטרפרטציה מקומית גרידא”.

צדקה ושיינין מציינים כי יש מחקרים רבים בתחום הריכוזיות במשק, אך רובם ככולם עוסקים בשאלות של ממשל תאגידי והגנה על זכויות המיעוט, ולא בשאלת השפעת הריכוזיות על הצרכנים.

מניתוח שערכו צדקה ושיינין – המתבסס על מחקר של לה פורטה משנת 1998 שמשמש כמדד כמותי מקובל בנושא הריכוזיות הכללית – עולה כי קיים מתאם שלילי מובהק בין רמת הריכוזיות במשק לבין שווי השוק של חברה ציבורית ממוצעת, המשמש כמדד עקיף לגודלה של הכלכלה. כלומר, ככל ששווי השוק של חברה ממוצעת נמוך יותר, כך רמת הריכוזיות באותו משק גבוהה יותר.

השפעת גרעיני השליטה הגדולים על סך הוצאות הצרכן – 14.2% (אומדן)

“מהנתונים של לה פורטה עולה כי רמת הריכוזיות בישראל אינה חריגה, ואף קטנה במקצת, מהרמה המתאימה למשק. נוסף על כך, אין כל אזכור במחקר של לה פורטה לגבי המלצות לרגולציה שתביא בהכרח להקטנת הריכוזיות במשק”, נכתב במחקר.

“דיון בריכוזיות תוך שימוש במדדים מוטים ומטעים”

בדיון לגבי הריכוזיות בחברות הציבוריות בישראל, מציינים צדקה ושיינין את מחקרו של קונסטנטין קונסנקו מבנק ישראל, שמתבסס על מחקר מ־2002 של פאקיו ולאנג, שבתורו מתבסס על נתונים מהשנים 1996–2000. חברת מודלים כלכליים מציינת כי “ניתוח הממצאים בנתונים המקוריים של פאקיו ולאנג לגבי מדינות אירופה המערבית, שהן נקודת הייחוס המתאימה למשק הישראלי, מראה כי קיים הבדל מהותי בין רמת הריכוזיות בבורסה במדינות הגדולות באירופה (אוכלוסייה ממוצעת של כ־60 מיליון איש) לבין המדינות הקטנות (אוכלוסייה ממוצעת של כ־7.5 מיליון איש)”.

בממוצע משוקלל לפי גודל מדינה, היקף האחזקה הממוצע של עשרת בעלי גרעיני השליטה הגדולים מתוך סך שווי השוק של החברות הציבוריות הוא כ־18% בקבוצת המדינות הגדולות באירופה, וכ־24.4% במדינות הקטנות של אירופה. משקלם של עשרת בעלי גרעיני השליטה הגדולים מתוך שווי השוק של החברות הציבוריות בישראל עומד על כ־30%.

“העובדה ששיעור הריכוזיות בישראל גבוה במקצת משיעור הריכוזיות הממוצע של שמונה המדינות האירופיות עקבית עם קשר הפוך חזק בין גודל הכלכלה לבין משקל בעלי השליטה”, מציינים צדקה ושיינין. “בעת קיום המחקר, ב־2002, התוצר הממוצע של המדינות האירופיות הקטנות היה גדול בכ־80% מהתוצר של ישראל”.

חברת מודלים כלכליים מציינת עוד כי המחקרים של לה פורטה וקונסנקו דנים “בשאלה הצרה של אמצעי השליטה בחברות הציבוריות”, ואינם מביאים בחשבון חברות פרטיות שאינן שולטות בחברות ציבוריות, פעילות של חברות זרות במשק וקיומן של חברות מקומיות הנסחרות בבורסות זרות. לפי האומדנים של צדקה ושיינין, משקלן המצרפי של כל החברות הציבוריות הנסחרות בבורסת ת”א עומד על פחות מ־35% מהתוצר העסקי של המשק הישראלי. “לכן”, קובעים השניים, “גם שליטה על נתח מהחברות הציבוריות אינה שליטה מהותית על הפעילות הכלכלית במשק”.

כך, קובעים צדקה ושיינין, הדיון בריכוזיות בישראל נעשה תוך שימוש במדדים שחלקם “מוטים ומטעים”, שלא נועדו למדוד את הריכוזיות בהיבט של התחרותיות במשק. “כל הניסיונות להצביע על קיומה כביכול של בעיית ריכוזיות עודפת במשק הישראלי, בהתבסס על סדרות נתונים חלקיים ושרירותיים ומדדים שהוצאו מהקשרם, הם חסרי ביסוס מבחינה כלכלית”, נכתב במחקר.

“מהווים 8% מהתוצר, מעסיקים 5% מהעובדים”

צדקה ושיינין מציינים כי כל עשרת בעלי השליטה הגדולים במשק הם “קבוצות עסקים חדשות יחסית, רובם המכריע בני פחות מ־12 שנה, שרכשו עסקים מקבוצות עסקים ותיקות ואינן מייצגות משפחות מסורתיות הפועלות כגרעיני שליטה גדולים שעוברים מדור לדור. ההופעה של התארגנות גרעיני שליטה במשק הישראלי היא תופעה דינמית ומשתנה בקצב מהיר, בהשוואה לקיים במדינות אירופה. המשק הישראלי מאופיין בשנים האחרונות במוביליות רבה ובתחלופה גבוהה של גורמי השפעה ועשייה”.


יעקב שיינין	צילום: דמיטרי שבצנקו


אפרים צדקה	צילום: בועז אופנהיים