“גם אם תיפסק זרימת הגז המצרי, ולא ברור שכך יקרה, זו עלולה להיות לכל היותר בעיה זמנית לשלוש שנים, שעלותה הכלכלית מוגבלת במונחים מקרו-כלכליים”, נכתב בחוות הדעת. מודלים כלכליים, יש לציין, מועסקת בין היתר בידי בעלי עניין במשק הגז דוגמת נובל אנרג’י, דלק אנרגיה, חברת החשמל ובתי הזיקוק.בחוות הדעת שהופצה נטען כי הפסקת הזרמתו של הגז המצרי עלולה לגרור עלות כספית גבוהה יותר בטווח הקצר, עד השלמת הפיתוח של מאגר תמר ב-2014. זאת, משום הצורך בשריפת סולר ומזוט היקרים יותר מגז טבעי. ואולם לטענת החברה, שימוש חלופי שכזה יביא, במקרה הקיצוני, לתוספת עלות של כ-2 מיליארד דולר בלבד בין השנים 2011-2013, ללא קשיים או מחסור באספקת חשמל למשק.
בחוות הדעת מציינת חברת הייעוץ כי כדי לגשר על המחסור הזמני בגז טבעי, אם הזרמת הגז המצרי תופסק, ניתן יהיה לפתח את מאגר נועה מול חופי אשקלון, המכיל 7 מיליארד מ”ק גז טבעי. באשר להקמת מתקן קבוע ליבוא גז טבעי נוזלי (LNG), צוין כי “רכישת גז נוזלי אינה כדאית כלכלית ולא נחוצה אסטרטגית”.
הקמת המתקן, כך נטען, תהיה כרוכה בהשקעה של 400 מיליון דולר לפחות – ומחיר הגז הנוזלי יהיה גבוה ב-50% ממחירו במאגרים. זאת, כאשר הקמתו לא תושלם עד 2013 – ולכן ממילא לא יוכל לגשר על הפער עד הזרמת הגז מתמר. גם באשר לכוונה להקים מתקן זמני ליבוא גז באמצעות אסדה צפה או מצוף, צוין כי “קשה לראות את הכדאיות הכלכלית ברכישת גז נוזלי לטווח קצר יחד עם הקמת התשתית ושכירת האונייה – במיוחד על רקע האפשרות לניצול מאגר נועה”.
בחוות הדעת נכתב כי ישראל פסקה מלהיות תלויה בגז המצרי מאז גילוי מאגר תמר ב-2009. באשר לעתיד, ציינה מודלים כלכליים כי על המדינה לפעול להסבת מאגר ים תטיס המתכלה למאגר אחסון אסטרטגי, וכן לדאוג לנקודת קליטה נוספת של גז בחוף באזור הצפון.