ד”ר שיינין מציג: כך נזניק את המשק ב-11 צעדים

ברכות אדוני, לרגל היבחרך לתפקיד שר האוצר.

ברשותך, עד שאתה מתמקם בלשכתך, הרשיתי לעצמי לנסח עבורך תוכנית כלכלית לצמיחה, שכוללת גם פתרונות.

ההצלחה

ישראל, מדינה שהחלה כמעט מכלום רק לפני 65 שנה, היא היום מעצמה אזורית, דמוקרטית, מפותחת כלכלית, טכנולוגית ומדעית, בעלת עוצמה צבאית גדולה. יש בישראל 8 מיליון איש, ברמת חיים ממוצעת של כ-30 אלף דולר לנפש – מקום 23 בעולם, ללא חוב חיצוני, עם עודפי מט”ח עצומים של כ-75 מיליארד דולר, ללא אינפלציה חריגה, עם תקציב מדינה סביר, עם חוב לאומי סביר של כ-75% תוצר ועם תוחלת חיים מהגבוהות בעולם. לא סתם אדוני, יש הנוהגים לכנות עובדה מדהימה זו “הנס הישראלי”.  

הבעיות הקשות וההאטה במשק  

ההצלחה הכלכלית הגדולה, כמו שאתה ודאי יודע, היא ברמת המקרו. אולם ברמת המיקרו יש מגוון בעיות שחייבים לפתור מייד: מחירי דירות גבוהים בקיצוניות, שיעור עוני גבוה, השתתפות נמוכה בכוח העבודה, תעסוקה נמוכה, השקעות לא מספיקות בענפי המשק, מחסור בתשתיות ועוד.   במקביל, יש בעיה שאינה נפתרת: רק כמחצית מבני הנוער בגיל 18 משרתים את המדינה, וכ-50% אינם נושאים כלל בנטל – לא בצה”ל, לא במשטרה, לא בכיבוי אש, לא בחילוץ והצלה, ולא בשירות לאומי אחר.   בשנה האחרונה נכנס המשק להאטה שעלולה להחמיר בשנתיים הקרובות. ההאטה היא תוצאה בפיגור של התיסוף החד, מעל ל-12%, שהיה בשער החליפין של השקל ביחס לסל המטבעות משנת 2007. תיסוף זה הביא לירידה משמעותית בכדאיות הייצור, הן לשוק המקומי והן לייצוא.   גם ההשקעות בענפי המשק (להוציא גז), נמוכות מאוד בהשוואה לנדרש, כדי לאפשר צמיחה מהירה בת-קיימא. להערכתנו, קצב הצמיחה היום (ללא הפקת הגז), הוא כ-2% בלבד ושיעור האבטלה עלול להגיע לכ-8% עד סוף 2013. הערך המוסף של תוספת הגז מקידוח תמר הוא של 4 מיליארד שקל (0.4% תוצר בלבד) והוא אינו תורם כלל לתעסוקה במשק.

הפתרון  

גם חזרה לקצב צמיחה של כ-4% בשנה לא תפתור את בעיית הפערים החברתיים בעתיד הנראה לעין. לכך נדרשת צמיחה בת-קיימא בקצב של 6% לשנה (4.2% לנפש), שעיקרה תופנה לששת העשירונים הנמוכים. זהו קצב צמיחה הניתן להשגה, אולם אנחנו לא שם.   ישראל חייבת לצמוח בקצב מואץ כזה במשך לפחות עשר שנים, תוך גידול בשיעור המועסקים לרמה המקובלת בארה”ב. כאשר קצב הצמיחה השנתי יעמוד על 6%, התוצר לנפש בעוד עשור יהיה גבוה בכ-50% מהתוצר לנפש היום, והוא יגיע לרמת התוצר לנפש הקיימת היום בארה”ב (אבל התוצר לנפש בארה”ב צפוי לצמוח בכ-22% באותן עשר שנים). כדי להשלים את הפער ביחס לארה”ב, יידרשו 20 שנה של 6% צמיחה – ויש תקדים: כך בדיוק עשתה אירלנד בתחילת שנות ה-80.   הצמיחה המואצת היא המקור האמיתי לצמצום משמעותי של אי-השוויון והעוני. הקטנת אי-השוויון תהיה כאשר יהיו יותר עובדים בשכר גבוה יותר, מקרב השכבות החלשות של היום. לכן, הצמיחה המואצת חייבת להיות כזו שקצב הגידול בהכנסת העשירונים הנמוכים יהיה גבוה מזה של העשירונים הגבוהים.   באמצעות גידול אגרסיבי בהשקעות, ניתן להגדיל משמעותית את התפוקה ואת השכר של העובד הפשוט. זו הדרך הנכונה לגידול בתפוקה, בכוח העבודה, לצמצום הפערים ולמלחמה בעוני.   היעדים הכלכליים לעשר השנים הקרובות צריכים להיות פשוטים ומובנים: הורדת שיעור העוני בכ-50% אל מתחת ל-10%. הורדת מדד אי-השוויון מ-38% כיום אל מתחת ל-30% – וזאת כאשר התוצר הממוצע לנפש יגדל ב-50%.   התחזיות הן שבעשור הקרוב העולם יתאושש מהמשבר של 2008. כדי שישראל תעמוד ביעדים אלה נדרשת תוכנית כלכלית אגרסיבית, הכוללת 11 סעיפים עיקריים המוצגים כאן לנוחותך. אל תפחד ליישם תוכנית אגרסיבית כזו.

1. להעמיד את היצע הקרקעות לבנייה למגורים על 50,000 יחידות דיור לשנה, לאורך עשר השנים הקרובות. כלומר, להוציא לשוק 500 אלף יחידות דיור חדשות ביישובים הקיימים, בהתאם להתפלגות האוכלוסייה. מכירת קרקעות המנהל תהיה במכרזים, ללא מחירי מינימום. להערכתנו, מדיניות זו תוריד בהדרגה את מחירי הדירות בשיעור של כ-30%, והיא שתביא לפתרון אמיתי של בעיית הדיור. רצוי גם להשאיר את הפטור ממס שבח רק לדירת מגורים אחת, ולא לדירות להשקעה.

2. להגיע להיקף התפלת מים של 1.3 מיליארד מ”ק לשנה בעשר השנים הקרובות. היקף זה ישלים את כל המחסור במים, תוך שמירה על מחיר סביר של מים לצרכן בגובה של 4.5 שקלים בלבד(!), לאור העובדה שעלות התפלה היא כ-2.25 שקלים למ”ק. בעזרת המים המותפלים ניתן יהיה להפוך את באר שבע ואת קדמת הנגב לגן פורח, ובעזרת כמויות הגז הענקיות ניתן יהיה לייצר חשמל למיזוג האזורים החמים.

3. להאיץ השלמת מערכת הסעת המונים יעילה, באמצעות בניית מערך של רכבות חשמליות מהירות בקו נהריה-ת”א-באר-שבע-בית-שאן-ירושלים, ובמקביל, הקמת רכבת תחתית עם 15 ק”מ של מנהרות, בשני הקווים המרכזיים בגוש דן (הקו האדום והקו הירוק). הדבר יאפשר פיזור אוכלוסייה גדול יותר, חיסכון בדלק, בזיהום ובזמן, וגישה נוחה למקומות עבודה ובילוי.

4. להשלים במהירות, בעשור זה, את בניית הכבישים והמחלפים הכוללת את הארכת כביש חוצה ישראל, הוספת נתיב שלישי בכביש 1, בניית כבישי הרוחב ובניית הכביש המהיר מדימונה לאילת. תשתיות כבישים אלה יהוו חלק מפתרון בעיית התחבורה של ישראל ויובילו לשיפור הבטיחות בדרכים.

5. לבצע שינוי מהותי במערכת החינוך באמצעות מעבר ליום לימודים ארוך (מ-8:00 עד 17:00), בחמישה ימי לימודים בשבוע. מערכת חינוך כזו, מגיל 3, עם שיעורי העשרה והזנה, תאפשר לנשים להשתלב באופן מלא בעבודה, להתפתח מקצועית ועל-ידי כך להגדיל משמעותית את התוצר במשק.

6. להפחית את המע”מ על מזון ותרופות ל-8% בלבד. זהו צעד פרוגרסיבי משמעותי, שיקל על השכבות החלשות בצורה ישירה ומיידית (קיים ברוב המדינות המפותחות).

7. להקטין את הכלכלה השחורה בישראל, הנאמדת ב-25% תוצר, באמצעות חיוב כל תושב למלא אחת לשנה דוח הכנסות פשוט, בדומה לנהוג בארה”ב. יש לאכוף מילוי דוח זה כבסיס לקבלת הטבות והקלות מהמדינה.

8. לשלם למשרתים בצבא או בשירות לאומי שכר מינימום של 4,500 שקל לחודש. פיצוי מינימלי זה יאפשר תנאי התחלה סבירים לישראלים שמשרתים. מקור מרכזי לתשלומי השכר למשרתים יהיה הפסקת סבסוד שכר הלימוד להשכלה גבוהה וכל סבסוד אחר הניתן לצעירים (העלות השנתית נטו היא של כ-3 מיליארד שקל).

9. להמשיך ליישם את מתווה ועדת ברודט לתקציב הביטחון: התייעלות מצטברת של 30 מיליארד שקל בתוך עשר שנים, שיוחזרו כולם למערכת הביטחון, ועוד גידול שנתי ריאלי של 1.3%. על-פי מתווה ברודט, יירד נטל הביטחון המקומי בעוד עשר שנים לכ-3.5% תוצר בלבד ורמת הביטחון תעלה. נטל הביטחון עתה הוא 5% תוצר.

10. לעודד השקעות באמצעות תמריצים ישירים (מענקים) ועקיפים (הנחות במס), במטרה להגדיל את ההשקעות בענפי המשק בכ-40% – תוספת שנתית של יותר מ-40 מיליארד שקל, מהם כ-5 מיליארד דולר גידול בהשקעות מייבוא. הפחתת הריבית במשק היא תנאי הכרחי לעידוד ההשקעות.

11. ונקודה אחרונה: על בנק ישראל להקפיד בעת הזו על מדיניות מוניטרית, שבה הריבית במשק תהיה גבוהה רק במקצת מהריבית באירופה ובארה”ב (הריבית היום צריכה להיות רק 1.25%, המייצגת את תוספת הסיכון מעל לארה”ב). ריבית גבוהה מדי, כמו זו השוררת עתה, גורמת לשקל חזק, אשר פוגע ברווחיות היצור במשק ולהאטה בקצב גידול הפעילות.   כעת, כל שנותר לי הוא לאחל לך בהצלחה בתפקיד, ולהציע שאת ההצעות האלה תגזור ותשמור – אך גם תיישם.

בברכה,

ד”ר יעקב שיינין.